פרשת מעון מקים
דודו דהאן
נולד לאמו, ליליאן ביום 29/12/69 בביה"ח בתר בחיפה.
לאם היולדת
נמסר לדבריה לאחר הלידה הקשה שעברה על ידי ד"ר מרגלית כי הוולד מת והיא שולחה
לביתה לאחר שלושה ימים בביה"ח.
בפועל הוולד
לא מת והוחזק בביה"ח בתר למשך מספר שבועות לפי הסברה כנראה לאפשר ביצוע
אימוצו על ידי זוגות המחפשים ילד לאימוץ, אך מאחר ודודו נולד בלידה קשה והיתה סבירות
כי לא יתפתח כראוי והוא סבל גם מפזילה קשה, הרי כפי הניראה לא נמצא לו דורש והוא
הועבר למוסד אומנה בנווה שאנן בחיפה שם שהה עד גיל 3 לערך וזאת כאשר אימו סבורה ומאמינה
כי הוא איננו בין החיים וללא שכל גורם שהוא פונה אליה בנושא למרות שפרטיה היו בידי
הגורמים הרלבנטיים.
יש לציין כי
לגבי דודו לא אותר כל תיק אימוץ והוא לא היה רשום בשירות למען הילד כמועמד לאימוץ,
למרות שמביה"ח בתר נרשם שהוא הוצא לכאורה על ידי חנה גיבורי אשר בזמנים הרלבנטיים
פעלה מטעם השירות למען הילד.
בגיל 3 בערך
הועבר דודו למשפחה אומנת ביבנאל, משפחת משולם, אשר החזיקה בביתה 4 ילדי אומנה נוספים
ובגיל 6 לערך לאחר שהתגלו בדודו הפרעות קשב וריכוז והמשפחה האומנת ביקשה להקטין את
מספר הילדים שברשותה דודו עבר מאין אבחון בתחנת אבחון בחיפה אשר איננו עומד
בקריטריונים של חוק הסעד טיפול במפגרים 1969 ונקבע כי עליו ללמוד בכיתת מפגרים
חינוכיים, לקבל טיפול תרופתי, להבדק לאחר שנה והומלצה המשך שהייתו במשפחה אומנת.
למרות המלצות
אלו ולמרות שלא אובחן כמפגר לפי דרישות החוק הוא הוכנס בשנת 1976 למעון
"מקים" ברמלה שהיה בבעלותה של שרה קוגן.
במעון זה על
פי עדויות של דודו ושל מספר רב של חוסים ומטפלים ששהו במעון בתקופה הרלבנטית שררו
תנאים קשים ביותר ומרבית החוסים במעון חוו התעללויות פיזיות ונפשיות קשות שכללו
מעשי אונס על ידי חוסים אחרים וסגל הדרכה בייחוד מדריך בשם רפי אהרני וכן צורות
ענישה פיזית שכללו הצלפה במקל על כפות הרגליים, הלקאה בסרגל על גבי קצות אצבעות
הידיים לילדים שלא גזזו ציפורניים, העמדה בחדר האוכל עם פלפל חריף וגרגירי מלח
במשך פרקי זמן ארוכים, חיוב בישיבה בתנוחת עמדת צפרדע למשך פרקי זמן ארוכים וכו'.
כמו כן,
החוסים שהו בתנאי צפיפות קשה זכו למקלחות פעם בשבוע, תוך שלעיתים קרובות בקיץ הם
היו מועמדים ערומים בשורה במסדרון ומורצים למקלחת האחד אחרי השני כאשר לרשותם שלוש
מגבות לשימוש של עשרות חוסים אשר לעיתים קרובות נרחצו על ידי צינור של מים קרים שהופנה
אליהם על ידי המדריכים.
כמו כן,
דיווחו החוסים כי לפחות עד לשנת 93' רמת המזון היתה ירודה ביותר וממצאים אלו אף
עולים מביקורות מזון ספורות שנערכו במעון על ידי משרד הרווחה כשבאחת מהן מצויין
במפורש כי החוסים קיבלו פירות קטנים ורקובים.
מעון מקים
אשר פעל החל משנות השישים ועד לשנת 1997 שיכן בו זמנית כ-100 חוסים וחוסות בגילאים
שונים חלקם מפגרים וחלקם איננו מפגרים למרות שכל החוסים שוכנו יחדיו וקיבלו במרבית
תקופת שהותם חינוך זהה וגם התעללויות זהות.
המעון בהנהלת
שרה קוגן פעל עד 1997 כאשר לאחר מספר דיווחים במשטרה על הכאה אכזרית של חוסה על
ידי מדריך בשם סימון גולדסקוור נעצרה צמרת הנהלת המעון לרבות שרה קוגן ומשרד
הרווחה סילק מתפקידן גם את העובדת הסוציאלית, דלית גטניו, ואת סגנית המנהלת, רעיה
אביטל וכן המדריך סימון אשר נשפט והורשע ונידון ל-9 חודשי מאסר בפועל. בשלב מאוחר
יותר לאחר סילוקה של הנהלת המעון מהתפקיד מונתה נעמי ארנן, מפקחת במשרד הרווחה,
כמנהלת ובמהלך מספר חודשים לאחר כניסתה לתפקיד היא דאגה לשלוח לוועדת אבחון מספר
חוסים בכללם דודו, שלא התאימו לטעמה לפרופיל של פיגור שכלי ואכן חלקם אובחנו כלא
מפגרים ולאחר תקופת הסתגלות מסוימת במוסד הופנו למסגרות חלופיות כגון הוסטל בקהילה
או שוחררו לחיים עצמאיים ללא תמיכה כאשר שתי החלופות מותירות את אותם חוסים עם
החסכים והנזקים של שנים ארוכות במוסד בו זכו לתנאים קשים במיוחד ועמדו במצבי קיצון
בתחום האלימות והפגיעות המיניות כך "שמשוחררי" המעון נקלעו למצב נפשי
וכלכלי חמור ולהתמודדות עם מציאות שלא היו מורגלים בה.
במהלך
העדויות במשפט התברר כי לדודו מעולם לא נערך אבחון בפני ועדת אבחון חוקית שקבעה
שהוא מפגר והוא הוכנס למעון למפגרים שלא על פי קביעת ועדת אבחון. האבחון החוקי
היחיד שנערך לו היה לאחר 23 שנות כליאה במעון ואז נקבע שאיננו מפגר ובמכתב של
מנהלת המעון החדשה נעמי ארנן צוין כי "וועדת האבחון הוכתה בתדהמה כיצד אדם
שאיננו מפגר מוחזק 23 שנים במוסד למפגרים" על כל ההשלכות הנובעות מכך.
במהלך
העדויות התגלו נתונים קשים בנוגע לצוות המעון ולגורמים המפקחים מטעם משרד הרווחה,
כאשר לדוגמא פקיד הסעד הראשי התגלה כעושה שימוש בתואר ד"ר של אוניברסיטה בלתי
מוכרת למרות שנאסר עליו להשתמש בתואר זה על ידי משרד הרווחה, כמו גם התברר כי אשתו
מחזיקה ב-40% ממניות חברה בשם ק.ט.ב המנהלת כ-13 הוסטלים ואותו פקיד סעד מוגדר
כיועץ שלה למרות שנאסר עליו לבצע עבודות פרטיות והוא גם הורשע בנוגע לכך בבית דין
של נציבות שירות המדינה כמו גם הרשעתו כללה דיווחים כוזבים בנוגע לשעות עבודה
ואש"ל שדווחו כדיווח כוזב.
אותו פקיד
סעד אף העיד שבאם דודו היה פונה אליו ומספר לו ששמע קונצרט טוב של מוצרט או שקרא
ספר טוב על שיקספיר הוא היה שוקל לערוך לו וועדת אבחון קודם לכן.
למותר לציין
כי הנ"ל ממשיך לעבוד במשרד הרווחה לטענתו אף קודם וממשיך לחתום על מסמכים בציון
התואר ד"ר.
גם לגבי בנה
של שרה קוגן, "ד"ר" ישראל קוגן עלו נתונים מדאיגים ביותר בעדותו בביהמ"ש
כאשר התברר כי רשיונו לעסוק ברפואה נשלל בניו יורק, וירג'יניה, מרילנד וקליפורניה
לאחר שהועמד לדין משמעתי ונקבע כי עבר עבירות אתיות ומוסריות קשות בכך שנתפס מקיים
יחסי מין עם אחת מהמטופלות שלו תוך שהוא מודה בכך ומסכים לשלילת רשיונו, כאשר
במקביל הותנתה החזרת הרישיון בהצגת חוות דעת פסיכיטרית המצביעה על יכולתו לחזור
לעסוק ברפואה המעידה שאינו מהווה סכנה לציבור וזאת לאחר שבמסמכי הרשויות הרפואיות
הרלבנטית התגלה שהוא סובל מבעיות נפשיות קשות.
"ד"ר"
ישראל קוגן לא הסכים להשיב על שאלות בנושא ולא הציג אישור המאפשר לו לחזור לעסוק
ברפואה.
לגבי המדריך
רפי אהרני הושמעו עדויות קשות ביותר של חוסים לשעבר שהעידו על התעללות חסרת רסן
בהם הכאות אכזריות הן בידיו והן במקלות ועונשים גופניים קשים כאשר שתיים מהעדות
העידו כי אותו רפי אהרני אנס אותן באופן קבוע החל מהיותן בנות 11-12 עד אשר נמלטו
מהמעון.