מי ומי בפרשת מעון מקי"ם
1) שרה קוגן
מנהלת ובעלת מעון מקים אשר לפי העדויות שעלו ניהלה אותו תחת משמעת ברזל, התירה ועודדה ענישה פיזית קשה, ומטעמי חיסכון נתנה לחוסים תנאי מחייה קשים ועלובים שכללו צפיפות גדולה בחדרים, מקלחות של פעם בשבוע וגם זאת לעיתים ברחיצת החוסים בהתזת מים קרים מצינור כיבוי אש ושימוש באמה בתור סבון רחצה, מתן אוכל מקולקל ובכמויות קטנות וכן האכלות בכח של מזון קלוקל.
כמו כן, מעדויות של חוסים שבמעון היו מעשי אונס והתעללות מינית אשר שרה קוגן העדיפה לטייח ונמנעה מדיווח עליה לרבות כניסה להיריון של קטינות שבוצעו להן הפלות ללא עדכון ומתן אישור של משרד הרווחה.
שרה קוגן נפטרה בשנת 2006 ולצערו של דודו ושל שאר החוסים לא ניתן היה להעיד אותה בביהמ"ש.
2) רפי אהרני
במשך שנים עד לשנת 1994 המדריך הראשי במעון מקים. מתואר על ידי חוסים רבים כמתעלל הראשי ועושה דברה של שרה קוגן. בעדויות חוסים נמסר כי היה מכה באכזריות חוסים סוררים במקל על כפות הרגלים ואצבעות הידיים וכן מעמיד חוסים בעמידת צפרדע במשך זמן ארוך כמו גם מחייב חוסים לעמוד בחדר האוכל עם פלפל חריף ומלח בפה שבאם היו יורקים אותו היה מאלצם לאכולת זאת מהרצפה.
בנוסף לפחות שתי חוסות מדווחות כי רפי אהרני נהג לאנוס אותן באופן קבוע החל מגיל 11 לערך ועד שברחו מהמעון בגיל 18.
3) רעיה אביטל
סגנית המנהלת ובעברה המורה ליצירה במעון. בהתאם לעדויות של החוסים ומטפלות היתה יד ימינה של שרה קוגן, ידעה על מעשי האלימות ועודדה אותם וקיימות עדויות שהיא עצמה הפעילה אלימות על חוסים חסרי ישע וכן שניסתה לטייח את מקרה התקיפה שביצע סיימון גולדווסר תוך ניסיון להשפיע על החוסים שהפגיעה תתואר כמריבה ביניהם. הנ"ל סולקה מהמעון לאחר שקיבלה צו הרחקה של משטרת ישראל.
4) דלית גטניו
העובדת הסוציאלית של המעון. עבדה בו במהלך שנות התשעים. מתוארת בעדויות כעושת דברה של שרה קוגן אשר סלדה מהחוסים ומיעטה להתייחס אליהם ולצוריכם ובניגוד לחובתה לא עמדה על כך כי יבוצעו להם אבחונים חוזרים ולא מנעה ו/או דיווחה על מקרי אלימות שבוצעו במעון. גם היא סולקה מתפקידה לאחר פשיטת המשטרה בשנת 1997 ולא חזרה לתפקידה למרות נענתה ואף טענתה בחומרה על ידי משרד הרווחה שתאר בקשתה לחזור לעבוד במקום בו לא דאגה לשמור על זכויות החוסים כמחוצפת . כיום ממשיכה לעבוד כעובדת סוציאלית במסגרת עירית רמלה.
5) נסיה יעקובי
היתה מנהלת ביה"ס אשר היה ממוקם בתוך מעון מקים. גם היא פעלה בהתאם להנחיות שרה קוגן, החתימה את דודו דהאן על מסמך המבקש לו מינוי אפוטרופוס בהתאם להנחיות מדויקות של יזהר דמארי, מנהל אקים לאפוטרופסות והנ"ל שיקרה בעדותה כשטענה שהניסוח והבקשה לכתיבת מסמך בקשת מינוי אפוטרופוס היתה של דודו דהאן וביוזמתו .
6) אסף בימרו
שימש כמדריך במעון. הוגשו כנגדו מספר תלונות במשטרה על התעללות בחסרי ישע אשר נסגרו למרות שעדויות מפורשות הצביעו עליו כמתעלל ואף משרד הרווחה מצא טעם לפגם באופן התנהלות המשטרה בטיפול בתלונות. במהלך ניהול ההוכחות התברר כי כנגד בימרו הוגש כתב אישום בגין תקיפה ואיומים על אשתו והוא אף הודה כי אישתו וילדיו שהו בעבר כחצי שנה במעון לנשים מוכות.
מעדויות שעלו במהלך הדיונים נטען כי ביצע התעללות בחסרי ישע ולמרות שמשרד הרווחה דרש את השעייתו, סורב הדבר על ידי שרה קוגן שהמשיכה להעסיקו.
7) סיימון גולדווסר
מדריך במעון מקים בשנות התשעים. מעדויות של חוסים היה מדריך אלים וניסה להיות יורשו של רפי אהרני. הורשע בהתעללות בחסרי ישע כאשר פגע באופן קשה באחת החוסות ולמרות ניסיון טיוח והטלת האשם לפגיעה על אחד החוסים הורשע ונידון לעונש מאסר בפועל של 9 חודשים. יש לציין כי ההגנה המשפטית במשפטו מומנה על ידי שרה קוגן.
8) אמיר שוורץ
מילא תפקיד של פקיד סעד ופקיד סעד ראשי במשך מספר עשורים והמעון היה תחת פיקוחו, כאשר בתקופה זו ארעו מעשי אלימות קשים וכן פגיעות מיניות וזאת בהתאם לדיווחי החוסים, וממצאי משרד הרווחה .
למרות זאת עד לשנת 1997 לא הועמד לדין אף אחד מסגל המעון ותלונות במשטרה שלא טופלו כראוי לא זכו לערעור על סגירת התיקים. כמו כן, תחת פיקוחו נמנע המעון ומשרד הרווחה מעריכת אבחונים חוזרים כנדרש בחוק כל שלוש שנים למרבית החוסים ובעדותו טען אמיר שוורץ לפרשנות שגויה של החוק באופן הגורס כי עריכת אבחון חוזר איננה חובה אלא רשות ועניין הפרשנות השגויה בה הודה במהלך חקירתו היתה חמורה ביותר מאחר והוא זה שהדריך את העובדים הסוציאליים בקשר לחוק הסעד טיפול במפגרים.
במהלך עדותו התברר כי הנ"ל הורשע בעיסקת טיעון על פי הודעתו בתחילת שנות האלפיים בנציבות שירות המדינה בעבודה פרטית שלא באישור ברשת הוסטלים פרטית של 13 הוסטלים באזור הצפון והמרכז בה שותפה אשתו שבזמן הרלבנטי עבדה במשרה מלאה כמורה בירושלים וכן בדיווחים כוזבים על שעות עבודה ודיווחי אש"ל שהתבררו ככוזבים לאחר מעקבים סמויים שנערכו אחריו.
בנוסף התברר כי תואר הד"ר בו מתהדר שוורץ הינו מאוניברסיטת ניו פורט שהינה אוניברסיטה בלתי מוכרת בישראל ובארה"ב ולמרות שהונחה במפורש על ידי משרד הרווחה שלו לעשות שימוש בתואר ד"ר הוא ממשיך לעשות בו שימוש מלא לרבות במתן עדויות בביהמ"ש.
9) יזהר דמארי.
מנכ"ל אקים לאפוטרופסות אשר היוותה אפוטרופוס של דודו החל משנת 1989 ועד לשנת 2008 למרות שידע על זהות אימו של דודו מטעמיו הוא בחר שלא לפנות אליה ולנסות ליצור קשר עימה ולדברי דודו אף סיפר לו כי אימו מתה בטביעה באוניה אגוז בזמן עלייתה ממרוקו לישראל.
דמארי לא דאג כי לדודו יערכו אבחונים חוזרים כל שלוש שנים כנדרש בחוק וגם לא שיחרר את דודו מכבלי האפוטרופסות לאחר שנקבע כי איננו מפגר וגם לא הביא עניין זה לפיתחו של ביהמ"ש.
בניגוד לכל התיאורים של חוסים ושל מטפלות במעון על כך כי היה מדובר במעון זוועתי דמארי תאר את המעון כמעון נחמד ואת שרה קוגן כאשה טובה כשמתברר גם כי ביקוריו במעון היו בתדרות נמוכה ביותר.
כמו כן, התברר כי עלות חבילות השי של אקים בכל חודש עמדה על כ-88 ₪ בעוד אקים לאפוטרופסות קיבלה בערכים דהיום כ-430 ₪ מגימלת הנכות של כל חוסים בכל חודש.
10) חיה עמינדב
מנהלת האגף למפגר במשרד הרווחה העידה כי עד שנת 1993 נהג משרד הרווחה על פי חוות דעת של היועץ המשפטי של המשרד שאין חובה לערוך אבחון חוזר לבעלי פיגור שכלי כל 3 שנים ורק בשנת 93' הובהר כי קיימת חובה שכזו. עמינדב לא יכלה להביא אסמכתא על כך ולאחר מכן בתגובות לעיתונות הכחישה שכך אמרה.
גם היא כמו אחרים מילאה תפקידים בכירים במשרד הרווחה בעת פעולת מעון מקים במתכונתו הישנה תחת הנהלת שרה קוגן ולטענתה לדודו נערכו אבחונים תקינים וזאת למרות שהוכח כי האבחון החוקי היחידי שנערך לו היה בשנת 98' וכן הוצג מסמך שעמינדב היתה מכותבת עליו כי כבר בשנת 1988 של נציגת התחנה לאבחון בחיפה, סופי אייזיק, שהמליצה לשלוח את דודו לאבחון חוזר בתחנה, עניין שלא בוצע.
11) גדעון שלום
מנהל תחום המעונות. החל פעילותו בתפקיד בשנת 1994 לערך מכניסתו לתפקיד החל משרד הרווחה בפיקוח הדוק יותר על מעון מקים לרבות ביקורות פתע.
שלום דרש פתיחת חקירת משטרה במקרים בהם התגלו על חוסים סימני אלימות, דרש את פיטוריו של אסף בימרו וגם את סילוק שרה קוגן מתפקיד הניהול של המעון והיה בן הגורמים המובילים שהביא להחלפת ההנהלה והגשת כתב האישום נגד המדריך סיימון.
12) נעמי ארנן
קיבלה את תפקיד ניהול מעון מקים תקופת מה לאחר סילוק ההנהלה הישנה. ערכה שיחות רבות עם החוסים בהן נמסרה לה אינפורמציה על חלק מהתעללויות אותן חוו החוסים במעון והחלה בשליחת חוסים שנראו שאינם מתאימים לפרופיל של בעלי םיגור שכלי לוועדת אבחון.
בתקופת ניהולה לא דווחו מקרי התעללות ו/או עבירות מין ונחשבה למשב רוח רענן לעומת 40 השנים הקודמות.
13) מרים סמוכה
עבדה כמורה במעון בשנת 1972 לתקופה של מספר חודשים. העידה על כך כי נדרשה ללמד מפגרים ולא מפגרים יחדיו ללא כל ציוד אלמנטארי ובתנאים ירודים. כמו כן, דיווחה על חוסים שהיו רדומים עקב תרופות שקיבלו וכאשר הגישה למשרדי הממשלה הרלבנטיים תלונות על התנהלות זו קוגן פיטרה אותה לאלתר.
14) בתיק העידו חוסים ומטפלים רבים אשר מפאת צנעת הפרט ומאחר וחשפו פגיעות פיזיות ומיניות שלהם הרי חסיונם נשמר ופרטיהם אינם מפורטים.
הערה: כל המידע בפוסט זה ובפרשת מקים מתבסס על העדויות והפרוטוקולים בתיק בית המשפט.
